<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ד</h1>
<h2>דף ל:</h2>
תניא בפרק השולח (גיטין מ"א א') עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה והוא שיכתוב להן אפה תהא קאי ושטפה הנהר הרי זה גובה משאר נכסים וטורף אותם ואם התנה עמו שלא יהא לו פרעון אלא מזו אינו טורף משאר נכסים (ע"פ רמב"ם מלוה ולוה פי"ח ה"ג). וכן בפרק איזהו נשך (ב"מ ס"ו ב') מסיק שאינו קונה שדהו באפותיקאות אא"כ כתב לו לא יהא לך פרעון אלא מזו. וכן אם לוה ממנו ופירש שאין לו עליו אחריות הרי זה אינו גובה מנכסים משועבדים לעולם (המשך לשון הרמב"ם שם). אמרינן בירושלמי דיבמות פרק אלמנה (דף ל"ט א'), העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב או לאשה בכתובתה ומכרה הרי זו מכורה וכשיבא בעל חוב לגבות אם לא ימצא [נכסים] בני חורין יטרוף אותה בד"א כשמכרה לשעתה אבל מכרה ממכר עולם אינה מכורה (רמב"ם שם ה"ד). עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול, עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו וכן שאר מטלטלין מפני שאין להן קול (רמב"ם שם ה"ה). עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו אע"פ שכתב לו לא יהא לך פרעון אלא מזה יצא לחירות, דאמר רבא (גיטין מ' ב' ותו') הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). ורבא לטעמיה דאמר רבא בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה, והקדש שאמר רבא דווקא קדושת הגוף כגון בהמה למזבח אבל קדושת דמים דפקעה על ידי פדיון אמרינן התם דאתי מלוה ופריק מן ההקדש בדבר מועט כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (שם ל"א א' רש"י ד"ה ואתי). בעל חוב שבא לטרוף אם יש מעות ללוקח יכול לסלקו וליתן לו דמי מה שהוא טורף כרבא דפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"א ב') וחוזר הלוקח ותובע למוכר, ואם עשה אותה אפותיקי אינו יכול לסלקו בדמים (ע"פ רמב"ם שם ה"ח).
